מערכת ההובלה בצמחים

 

 

בצמחים קיימות שתי מערכות הובלה:

1. צינורות העצה - מערכת צינורות המובילה תמיסה מימית + מלחים. המים והמלחים נקלטים דרך היונקות לשורשים ומשם עולים אל הגבעולים, העלים והפרחים. המים מתאדים דרך הפיוניות שבעלים.

2. צינורות השיפה - מערכת צינורות המובילה סוכרים שנוצרו בעלים בתהליך הפוטוסינתזה אל כל חלקי הצמח. הצמח משתמש בסוכרים כמקור אנרגיה בתהליך הנשימה התאית.

 

תכונות המים:

1. זרימה - המים זורמים ממקום למקום, עוברים מכלי לכלי ומקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים. הכוח המזרים את המים בטבע הוא כוח הכבידה (ממקום גבוה למקום נמוך).

2. נימיות – תופעה שבה המים עולים בתוך צינורות דקיקים. כמו עליית מים משורש הצמח לגבעול ולעלי הכותרת. הכוחות הפועלים על המים במצב של נימיות הם: א. כוחות משיכה בין חלקיקי הנוזל לדופן הצינור (אדהזיה), הגורמים להצמדות הנוזל אל הצינור. ב. כוחות משיכה בין חלקיקי הנוזל עצמם (קוהזיה).

 

תנועת המים בצמח:

תנועת המים תלויה בכמות המים ההולכת וקטנה ככל שהמים מתקדמים לאורך הצמח. זאת מכיוון שהצמח מאבד מים דרך העלים.

עמוד המים העובר בכל צינור הוא עמוד רצוף , הנמשך לכל אורך הצמח – מהשורש דרך הגבעול ועד העלה. 

 

המים נעים בצמח בשתי דרכים- מהקרקע ליונקות בכיוון אופקי דרך קרומי התאים,  ותנועה כלפי מעלה בתוך צינורות העצה. 

עליית המים בצמחים מתאפשרת בזכות:

• תופעת הנימיות הנוצרת בזכות תופעות האדהזיה והקוהזיה:

1.  תופעת התאחיזה (המכונה אדהזיה), משיכה בין חלקיקי המים                                                      לחלקיקים המרכיבים את הצינורות.

2.  תופעת הרציפות (המכונה קוהזיה) - משיכה בין חלקיקי המים

        לבין עצמם מאפשרת רציפות מוחלטת של "עמוד המים"

        שבצינורות, החל מהשורשים ועד לצמרות העצים הגבוהות.

• תהליך הדיות, יציאת המים דרך העלים, תהליך חשוב ביותר

    לזרימת המים בצמח.

 

                                       

                                              תהליך הדיות הוא תהליך של אידוי מים דרך פתחים מיוחדים                                                                   בעלה הנקראים פיוניות. הפיוניות נפתחות ונסגרות בהתאם

                                              לכמות המים בצמח. כאשר הפיוניות פתוחות מתנדפים מהן מים לאוויר.

                                              לתהליך של נידוף מים דרך הפיונית קוראים דיות.

                                              כאשר מים מתאדים דרך הפיוניות עולים מים חדשים מהקרקע אל הגבעול

                                               והעלים וכך נשמר עמוד מים לאורך כל הצמח.

 

הגורמים המשפיעים על קצב הדיות הם:

• פתיחת הפיוניות – פתוחות באור וסגורות בחושך.

• הבדלי לחות בין העלה לבין האוויר שסביבו. ככל שהאוויר יבש יותר, קצב הדיות מהיר יותר

• טמפ' – מאיצה את תנועת המולקולות ומכאן גם את ה"בריחה" שלהם מהצמח.

• רוח – מסירה את השכבה הלחה שנוצרה סביב העלים עקב הדיות ומיבשת את סביבת העלים, כך שמגבירה דיות.

 

בימי שרב , כאשר משק המים בצמח מדלדל בגלל דיות רבה, הפיוניות נסגרות, עד למצב שבו הצמח קולט מהשורש מים נוספים והפיוניות נפתחות שוב.

 

כמויות מים העוברות דרך הצמחים הן עצמות. צמח תירס למשל קולט בכל יום כמות מים השווה למשקלו, וכמעט כל הכמות הזו מתנדפת ממנו לאוויר, ורק אחוז מזערי משמש לתהליכים המתרחשים בתאי הצמח.

 

התאמות צמחים לחוסר מים:

א)      ''בריחה'' מיובש- צמחים הפעילים רק בעונת הגשמים.

 

                  צמחים חד שנתיים                                                   צמחים רב שנתיים

              נובטים בסתיו                                                 יש להם איברי אגירה – בצל או פקעת

              פורחים בחורף ובאביב                                    פורחים בחורף ובאביב

              מבשילים פירות בקיץ                                      בקיץ מבשילים פירות וזרעים

              נובלים לאחר פיזור הזרעים                             אחרי פיזור הזרעים נובל החלק העליון של הצמח.

             הצמח עובר את הקיץ בצורת זרע                      באדמה נשאר איבר האגירה שבתוכו ניצן                          שעמיד מאד ליובש ונמצא בתרדמה                  בתרדמת עד בוא הגשמים, אז הוא נובט ומתפתח              עד תחילת הגשמים ואז הוא נובט                     לצמח חדש.

            ומתפתח לצמח חדש

                  (חרצית)                                                                       (רקפת)

 

ב)      הגברת קליטת המים:

שורשים עמוקים מאוד המגיעים למי תהום.

שורשים מתפרסים לצדדים, המקבלים את מי הגשמים.

 

ג)       צמצום פליטת המים:

•       ציפוי עבה על העלים שאוטם את העלים מפני פליטת מים מהשטח החיצוני חוץ מאשר מהפיוניות.

•       שערות - השערות מבודדות את הפיוניות מתנאי הסביבה.

•       פיוניות שקועות – פחות חשופות לרוח ולקרינת השמש.

•       החלפת עלים גדולים בקטנים – בקיץ העלים קטנים בהרבה מעלי החורף.

•      עלים גליליים- צמצום שטח הפנים, ולכן שטח הדיות מצומצם.

 

התנועה בצינורות השיפה:

צינורות השיפה הם צינורות הובלה בצמחים, שדרכם תוצרי הפוטוסינתזה עוברים מהעלים הבוגרים ומהחלקים הירוקים של הצמח אל שאר חלקי הצמח.